איך להשיב אל ליבנו את מה שנכתב בטבעת המלך? - שיעור באמונה ממרדכי היהודי

שנים רבות התלבטתי והתחבטתי בשאלה – מה הועילה ביטול הגזירה במגילת אסתר? בתחילה נכתב במגילת אסתר שאת היהודים יש להשמיד להרוג ולאבד.

לאחר מפלת המן - הסתבר שהחוק במדינה אומר שאת אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אין להשיב.

לכן בעצם, כל מה שנכתב באגרת החדשה היה שמותר ליהודים להגן על עצמם, ולהינקם מאויביהם.

במידה רבה – אחרי הציפיות הרבות בסיפור הדרמטי של המגילה - זה קצת מאכזב!

כל המסע הארוך של אסתר ומרדכי והיהודים במגילה, שבסופו הם מקבלים את המלכות והשליטה, נועד כדי להגיד שליהודים מותר להגן על עצמם?

אז למה אגרת נוספת?

נוסף לכך עולה גם השאלה – האם האגרת השניה לא מיותרת? למעשה - היהודים לא יכלו לעשות זאת ממילא? מי אמר שהיהודים היו צריכים "ללכת כצאן לטבח"? גם ללא האגרת הם יכלו להגן על עצמם אם היו חפצים בכך.

אז מה הוסיפה האגרת השניה?

כשקצת מתבוננים בעניין – רואים שהתשובה מובנת מאליה. עצם כתיבת האגרות על ידי הממשלה - והפצתן בכל המדינה – נתנה את הלגיטימציה הלאומית והפוליטית ליהודים להגן על עצמם, והרוח הזו היתה כל כך חזקה – עד כדי כך שרבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם.

כמו האגרת הראשונה שנתנה את הרוח להרוג את היהודים, האגרת השניה נתנה את הרוח להרוג את שונאי היהודים.

זו נקודה שיש הרבה מה ללמוד ממנה! הלימוד הגדול כאן הוא שההבדל בין הצלחה לכישלון – מצוי בעיקר ברוח ולא בהכרח בנתונים שבשטח ובעובדות היבשות במציאות.

בסוף המגילה לא היו ליהודים פחות שונאים שרצו להרוג אותם ממה שהיו בהתחלה – אך היתה להם יותר אמונה ונכונות להילחם.

יש הרבה מה ללמוד מכאן – על המציאות הציבורית. עם שמאמין בעצמו – לא יקבל טרור או מלחמה בתחומי מדינתו. עם שרוחו כה חזקה – ייתכן וגם לא יצטרך לצאת למלחמה – כי לכל שכניו יהיה ברור שהוא לא יכיל ויקבל מציאות כזו.

מה שלמדתי מתורנות במטבח הצבאי על אמונה

סיפור זה של המגילה – מזכיר לי שכשהייתי בטירונות בצבא – כל החיילים היו עומדים בשלשות מול חדר האוכל. היינו עומדים שם מחולקים לפי מחלקות.

30 חיילים מכאן, 30 מכאן, ו-30 מכאן. כולם היו עומדים שם בעצבנות שעה ארוכה עד שהיו מתירים לנו להיכנס אחד אחד לחדר האוכל, עת הרס"פ (רב הסמל הפלוגתי) היה מהלך בינינו במבט מפחיד וזורה אימה (דומה במידה רבה לויזתא לדעתי) – תוך שהוא מסובב את שרוך המפתחות העמוס שלו סביב אצבעו.

אוי ואבוי – למי שיעיז לזוז ממקומו ולנסות להיכנס לחדר האוכל ללא אישור! אני זוכר שיום אחד הייתי תורן מטבח, ולכן לא הייתי יחד עם כל המחלקה והפלוגה שלי, אלא ביליתי את היום במטבח בין סירי הענק הצבאיים.

באותה פעם– פשוט עברתי את כל החברים שלי, והלכתי בהליכה בטוחה, חולף על פני כולם עם חיוך על פני, ונכנסתי לחדר האוכל ללא המתנה.

אני ידעתי שהיום אני תורן מטבח ולכן אני יכול להיכנס למטבח מתי שארצה. כל החברים שלי האמינו שהם חייבים לעמוד שם בשלשות, אך בעצם כל חייל אחר, שהיה רוצה בכך, יכל לעבור שם ולהיכנס ואף אחד לא היה עוצר אותו!

כל שהיה עליו לעשות – הוא לעבור בכניסה בהליכה בטוחה!

יחי ההבדל הקטן!

כך מתעצבת הרוח האישית שלנו בכל רגע בחיינו! כאשר אנו מאמינים בכל מאודנו, שאנחנו יכולים לעשות משהו, ושזו זכותנו הפשוטה הטבעית והמולדת, אז אנחנו פשוט יכולים לעשות את זה, בזמן שרבים אחרים ממשיכים להאמין שזה בלתי אפשרי, או לא מגיע להם.

פעמים רבות ההבדל בין ילד בכיתה שמרביץ לאחרים, לבין זה שמרביצים לו – לא נעוץ בהכרח בגודלו הפיזי ובכוח שריריו – אלא באמונה שלו בעצמו, ובנחישות שלו.

כבר חזיתי בילדים קטני קומה – שלא יתנו לאף אחד להתקרב ולגעת בהם. הם יודעים בדיוק מה הם שוים – ולא מוכנים לקבל טיפה אחת של כבוד עצמי פחות ממה שהם חושבים שמגיע להם!

התגלות האמונה - מן המיצר קראתי י-ה

אך מה לעשות, לעיתים כדי לגלות את האמונה הזו – עלינו להיכנס לצרה. כדי לגלות את הסגולה של עם ישראל במגילה – נדרשה צרה שדחקה את עם ישראל.

רבים היו בתהליך של איבוד הזהות שלהם והתבוללות בין הגויים – "נהנו מסעודתו של אותו רשע". רק לאחר שרצו להשמיד את היהודים – הם נאלצו לצום שלושה ימים – ולגלות ולבחור ברוח חדשה! הצמיחה בחיינו פעמים רבות נובעת מתוך מצוקה, כאב, וזעקה "אלי אלי למה עזבתני".

אך מתוך המיצר מתגלה האמונה.

לכתוב ולחתום לעצמנו אגרת

אז האם אנחנו צריכים לכתוב לעצמנו איגרת, ולחתום אותה בטבעת המלך, כדי לשכנע את עצמנו, שזה באמת אפשרי? שזה באמת מגיע לנו?

יכול להיות שלפעמים אנחנו צריכים – וגם זה בסדר גמור. פעמים רבות אני מנחה אנשים לעשות כך ואף עושה זאת בעצמי.

תוכלו לכתוב לעצמכם למשל "אני טוב חכם ויקר – ראוי ויכול להשיג הצלחה אושר ושגשוג בכל תחומי חיי!", וכן משפטים מעצימים שמתאימים למצב בו אתם נמצאים (נרחיב על כך בהזדמנות אחרת).

מי שיקרא לעצמו את האגרת שכתב לעצמו בכל יום – מובטח שההצלחה, השגשוג והשפע שיימשכו לחייו – יגדלו.

הברסלברים צוחקים לפעמים ואומרים שאסתר ומרדכי נסעו לאומן כדי להתפלל לפני תחילת הסיפור – כמו שנאמר במגילה: "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באומנה איתו".

אך התיקוני זוהר לוקח ברצינות את משחק המילים ואומר: נֶאֱמַר וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, הוּא אוֹמֵן שֶׁלָּהּ וְהִיא אֱמוּנָה שֶׁלּוֹ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ. מכאן אנו רואים שאומן היא לשון אמונה.

כוחו של מרדכי שלא משתחווה לאף אחד – הוא כוחה של אמונה גדולה ששומרת עליו ועל אסתר, ומגלה את הברית של עם ישראל עם ה'.

כאשר האמונה שלנו בעצמנו, מחוברת לאמונה שלנו בה' - אנו מקבלים את האמונה והרוח לצעוד בדרכים חדשות ומתחדשות!

שנזכה לשנה טובה, של אמונה, ושהדברים שנכתוב באגרות – יכנסו ויחרטו עמוק בליבנו – כי מה שנכתב ונחתם בטבעת המלך אין להשיב!

#טיפולמחובר #אמונה #מגילתאסתר #אומץ

יואב אריה לוי הוא מטפל דתי בשיטת EMDR. היכנסו למידע נוסף שיכול לעניין אתכם -

• טיפול רגשי לדתיים